משפט מפתח

אני אחראית לכל מה שקורה בחיי. בין אם זו אחריות לתוצאות, ובין אם לתגובה שלי.  

הדרך לתפקיד

את התפקיד הזה יצרתי בעצמי. ביופור הוקמה על ידיי בשנת 2006, בהשקעה כספית נמוכה (הכסף שהיה זמין לי אז…) אבל בידיעה שזו החברה המובילה בענף הקוסמטיקה המקצועית.  מובילה – בלשון הווה.

כשאני יוזמת משהו אני משתמשת בלשון הווה – המיזם מצליח עכשיו, במקום "עתיד להצליח". כמו שבגרגר הקטן שעתיד להיות עץ ענק ומניב פרי – טמון כבר כל העץ. אני נוטעת גרגרים מוצלחים ומשקה כל הזמן.

בטרם הקמת החברה עסקתי בניהול שיווק בחברות אחרות – כשכירה. בגיל 34, כ-4 שנים לפני הקמת ביופור נרשמתי ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת ת"א. זהו תחום שתמיד אהבתי. אז כבר היה ברשותי תואר שני במנהל עסקים ועבדתי כמנהלת שיווק. בתום התואר כבר ידעתי שאני רוצה להקים חברה משלי, שתפתח תכשירים לחידוש העור.

זה בערך הגיל שבו כל אישה רואה את סימני הגיל ומתחילה לחלום על מעיין הנעורים… ההחלטה לעזוב מקום עבודה בטוח ולהשקיע את כל כספי במיזם – לא הייתה קשה. אני יודעת ליצור את המציאות שאני רוצה.

יש לי את התכונות שנדרשות. את הבטחון, הידע, האינטואיציה, הנחישות, ההתמדה, האומץ, החזון והמשמעת.  אני זוכרת שהודעתי לצוות במקום העבודה האחרון, כשכירה, שאני הולכת להקים חברה לקוסמטיקה.

אחת המזכירות אמרה לי "טוב, מקסימום זה לא יצליח את תמיד יכולה לחזור לכאן…". הסתכלתי עליה מבלי להבין אפילו את המשפט. ממש כל התאים בגוף שלי הפכו לסימן שאלה.

מה זאת אומרת "לא יצליח"? אם לא הלך בדרך א' – ילך בדרך ב', אם ניכשל – נתקן, אם לא כך אז אחרת… הכיוון הוא קדימה, לשם אנחנו נוסעים. לשם אנחנו מצליחים. אני לא מכירה משהו אחר. אין לי בלכסיקון, בהוויה, שום אופציה אחרת.